top of page
חיפוש

העבר את זה: כשהפסיכולוגיה והמשחקולוגיה נפגשים במשחק הפתיחה

  • תמונת הסופר/ת: גל פליקסברודט
    גל פליקסברודט
  • לפני יומיים
  • זמן קריאה 5 דקות

עודכן: לפני יום 1

אני גל פליקסברודט, משחקולוג לתהליכי חיברות ובכל פעילות שאני מנחה – אם זה לקבוצת נוער, משפחה מורחבת ביום הולדת או צוות מורים ביום גיבוש – יש משחק אחד שאני כמעט תמיד פותח איתו.משחק פשוט, קליל, והוא מצליח, כל פעם מחדש, לעורר מבטים, חיוכים, דריכות ואפילו חיבורים קטנים של קסם אנושי.במאמר הזה אני רוצה להראות מה קורה "מאחורי הקלעים" של משחק קצר ופשוט שנקרא "העבר את זה" – ואיך, דרך שלבים קטנים, הוא מצליח לבנות אמון, נוכחות, שמחה, ואפילו אחריות קבוצתית. אז רוצים לגלות מה זה "זה"?.

 

הסקרנות הרגה את החתול

לפעמים, כשאני רוצה לגרום למשתתפים לשחק איתי, אני משתמש בכלי משחקולוגי שנקרא אלמנט ההפתעה. אלמנט זה מייצר סקרנות ועניין שמושך את המשתתפים לבחור לשחק איתי. במשחק "העבר את זה", המילה "זה" מייצרת סימני שאלה. "זה" יכול להיות מילה, פעולה או אפילו אביזר – אבל מעל הכל, "זה" מסמל את הקשר בינינו שעובר מאחד לשני.


אז איך משחקים העבר את זה?

המשתתפים עומדים במעגל. המטרה – להעביר את ה"זה" מאחד לשני עד שהוא חוזר אליי, המנחה.

אבל מה זה בעצם "זה"?

ובכן, זה הולך להשתנות בכל פעם: פעם זו תהיה מילה, פעם מחיאת כף, פעם חפץ מוזר.הכללים נשארים זהים – מעבירים את ה"זה" למי שלידך, עד שזה עושה סיבוב שלם.אבל המשמעות? התחושות? הקשרים הנוצרים בין המשתתפים? – אלה משתנים ומשתכללים בכל סבב.

 

שלבי המשחק – בכל פעם ה"זה" מקבל צורה אחרת

סבב ראשון: מילה פשוטה – "היי"

אני פונה למי שלידי ואומר "היי" או "בוקר טוב" בטון נעים עם מבט בעיניים וחיוך בשיניים. וככה זה עובר, כמו גלים רגועים בים.

 

סבב שני: מילה רגשית – "איי!

"עכשיו אני מחזיק את ה"זה" בצורת כאב מדומה – "איי!" – ומעביר.האנרגיה משתנה, יש כאלה שמוסיפים שפת גוף, פרצוף, דרמה.

רגע לפני הסבב השלישי אני מבקש מהמשתתפים לשמור זה על זה כדי שכולנו נהיה באנרגיה של "היי" (high) ושאף אחד לא יצא מכאן עם תחושה של "איי!" (כאב).

 


סבב שלישי: פעולות גוף מתחלפות

ה"זה" הוא עכשיו פעולה – רגע לפני שה"זה" חוזר למנחה, המנחה מעדכן בשינוי שעומד לקרות.

מתחילים ממחיאת כף שבסבב השני כבר מגבירה את הילוך המהירות שלה. ובסבב השלישי היא משנה את הכיוון שלה לצד השני.

בסבב הרביעי היא כבר נהפכת לקפיצה לגובה, ובחמישי לתנוחת סקווט עם הידיים על הראש.הפתעות, בלבולים, צחוקים – מתחילים לעלות.



סבב רביעי: אביזרים משחקיים

אני אני שולף דלי מלא באביזרים שונים כמו חישוק קטן או סלינקי ענק העובר כמו צמיד בלחיצת יד, חפץ מהטבע כמו אצטרובל, פונפון רך, תרנגולת גומי מצפצפת, בובה של ג'וק או עכבר וכו'...

את החפצים אני מעביר בהדרגתיות משני הצדדים של המעגל בו זמנית.

התחושות, הקולות, המבטים – משתנים בהתאם למה שהעברנו.

 


הפסיכולוגיה מאחורי המשחקולוגיה: אז מה בעצם קורה למשתתפים במהלך המשחק?

אז מה בעצם קורה למשתתפים במעגל הזה? איך פעולה כל כך פשוטה מצליחה לעורר תקשורת, רגש, קשב ושייכות?

מוכנים לניתוח המשחקולוגי-פסיכולוגי?

 

שלב ראשון – מילה פשוטה ("היי")

אנחנו מתחילים בקטן. זו אינטראקציה בטוחה, בלי דרישות רגשיות. "היי" זה משהו שכולנו יודעים להגיד. זה נותן תחושת הצלחה מיידית – כולם מצליחים, כולם בפנים.אבל מתחת לפני השטח – זו כבר התחלה של תקשורת. יש קשב. יש העברה. יש אחריות.

בעצם, הקבוצה לומדת להאזין אחד לשני. עוד לפני שהתחיל המשחק באמת – התחיל תהליך.

  • שבירת קרח רכה: אינטראקציה ראשונית שמצריכה מינימום מעורבות רגשית. "היי" היא מילה ניטרלית, חיובית וקלילה.

  • הפעלת קשב והקשבה: המשתתף מקשיב, חוזר ומעביר – ומתחילה תקשורת מילולית בסיסית עם מודעות לזולת.

  • בניית ביטחון: הצלחה מיידית מגבירה תחושת מסוגלות, קל להתחבר ולהשתלב.

 

שלב שני – מילה רגשית ("איי")

פה העסק מתחיל להתבלבל."איי" נשמעת אחרת. היא נשמעת כמו רגש. אולי כאב, אולי צחוק. וכשמשתתפים שומעים "איי" – הם פתאום מוסיפים טון, קצת הבעת פנים, אולי נאנחים באמת.

מה קורה כאן?יש כאן נגיעה רגשית. קלה, אבל קיימת.פתאום זה לא רק להגיד מילה – זה לשחק אותה.המעבר הזה פותח שער: קצת שטות, קצת משחקיות, קצת פחות מסכות.

זו קריאת פתיחה לעולם המשחק, בלי להכריז על זה בקול. וזה עובד – כי זה מותר, וזה מדבק.

  • הרחבת טווח הביטוי: הבעת רגש – אפילו קטן – מחייבת קצת יותר נוכחות רגשית.

  • הזדהות וחיקוי רגשי: משתתפים מרגישים את ה"איי", לא רק שומעים אותו.

  • פתיחה למשחקיות: פתאום קצת שטות, קצת הגזמה קולית – וזה שוב שובר עכבות.


שלב שלישי – מחיאת כף עם שינוי כיוון

ברגע שמחיאת הכף מתחילה להסתובב – משהו משתנה באוויר. הקצב תופס. אנשים נעשים דרוכים יותר.

ואז – הפתעה! שינוי כיוון.

ומה זה עושה לנו?

  • מזכיר לכולם שצריך להיות כאן ועכשיו.

  • ובעיקר – יוצר רגע של צחוק משותף.

·       כשהכיוון מתהפך, כולנו מופתעים ביחד. וכשצוחקים ביחד – משהו נבנה. שייכות.

  • הגברת דריכות: שינוי הקצב והכיוון מחייבים להיות "על זה", נוכחים. זה דורש תגובה מיידית.

  • סינכרון קבוצתי: קצב אחיד יוצר תחושת ביחד.

  • שבירת ציפייה: שינוי כיוון מפתיע מייצר צחוק, רעננות וחיות.

 

שלב רביעי – חפצים סנסוריים מגוונים

כאן העסק כבר נהיה חגיגה.פתאום, אין רק מילים או מחיאות כפיים – אלא תחושות:

  • גירוי חושי: צבעים, טקסטורות וצלילים מעוררים פליאה וסקרנות.

  • שיתוף פעולה לא-מילולי: ידיים נשלחות, מבטים מצטלבים – מבלי לומר מילה.

  • ביטוי רגשי אותנטי: צחוק מהחזיר, חיבור לטבע מהאצטרובל – רגשות צפים בדרך טבעית.

  • אחריות קבוצתית: כולם צריכים להבטיח שהחפץ חוזר אל המנחה – משימה רכה שמאחדת.

  • ומעבר לזה: זו פשוט חוויה מטורפת. מצחיקה. שוברת דיסטנס.

 

אנשים משחקי משחקי גיבוש

התהליך הכללי שעוברים המשתתפים

·       מהיגיון למשחקיות: בלי לבקש מהם "להשתטות" – המשחק מוביל לשם בעצמו.

·       מהמילולי לפיזי: מתקשורת מילים – למחיאות – למגע.

·       שבירת קרח בהדרגה: אנחנו לא זורקים את המשתתפים ישר למים העמוקים – כל שלב מגביר קצת את המעורבות.ממילה פשוטה לפעולה, ממילה לפיזיות, מחפץ לקשר לא-מילולי. כמו לחמם מנוע של קבוצה – בעדינות ובקצב הנכון.

·       תקשורת שמתפתחת: בהתחלה זה רק צליל, אחר כך רגש, אחר כך מגע או הבעה. הקבוצה נפתחת, בלי לשים לב. כל אחד מרגיש את המעבר מדמות פסיבית לחוליה בשרשרת.

·       בניית שייכות וביטחון: דרך חוויות משותפות קטנות אך מדויקות – נוצרות תחושת שייכות, רגישות קבוצתית ותקשורת רב-ממדית.

·       נוכחות ודריכות: כשהכיוון משתנה או כשצריך לתפוס חפץ – כולם נהיים עירניים. אין זמן להתנתק, וזה קורה דרך משחק, לא דרך הרצאה.

·       הומור וגיוון: כל "זה" מביא איתו טון אחר – צחוק, הפתעה, רגש. גם המנחה וגם הקבוצה יכולים להמציא גרסאות חדשות. המשחק לא נגמר – הוא רק משתכלל.


רפלקציה קלילה לשיח קבוצתי

"טוב, אז איך היה להעביר 'היי' ולקבל 'חזיר'?""איזה שלב הכי הדהים אתכם? מה גרם לכם לצחוק בלי שליטה?""ומה ה"זה" עשה לחיבור ביניכם?"

הרעיון כאן הוא לא לנתח – אלא לשים זרקור, ולהגיד:

"קרה פה משהו. הרגשתם את זה?"

 

לסיכום

"העבר את זה" הוא הרבה יותר מסתם משחק פתיחה. "העבר את זה" הוא לא סתם גימיק – זה תהליך גאוני במסווה של שטות. הוא בונה קבוצה, שלב אחרי שלב, בלי להכריח אף אחד לשחק. – הוא מראה קטנה על הדינמיקה הקבוצתית, על היכולת שלנו להתחבר דרך דברים פשוטים, ועל הכוח שיש בהומור, הקשבה ומעגל אנושי אחד.

רוצים עוד רעיונות למשחקים מחברים, מרגשים, מצחיקים ומפתיעים?מוזמנים להציץ בבלוג של יוניטי ODT ולהתעדכן בפעילויות ובטיפים שלי.


 

יוניטי גל פליקסברודט


גל פליקסברודט

מנחה ODT לסדנאות גיבוש ומשחקולוג לתהליכים חברתיים משנת 2010.


מעוניינים להזמין מאיתנו פעילות/סדנא?


 
 
 

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet

Add a rating

רוצים להתעדכן במאמרים חדשים? הצטרפו עכשיו לרשימת התפוצה של יוניטי

bottom of page